לחץ/ סטרס

תמרה היקרה
 
הגעתי אליך בשביל טיפול בילדים ועוד בתחילתו מצאתי את עצמי מטפלת בעצמי... תמיד חשבתי שאני סופרוומן ולאהרגשתי בעייה עם זה עד שהגיע מספר 3... יש שמרגישים בשינוי כאשר נולד הילד השני אבל אצלי זה הגיע קצת באיחור...
לחץ, לחץ, לחץ!!! צריך לעשות את זה, חשוב להספיק את זה, איך שכחתי לעשות את זה??? דיייייייייייייייייי!!!
הנטל של מפרנסת, מבשלת, מנקה, מגדלת שלושה קטנטנים, אשה של, מנהלת של וכלום לעצמי?
למה אני לא יכולה להיות כמו נשים אחרות שמגיעות הבייתה ומרשות לעצמן כוס קפה?
למה אני לא יכולה לשחק עם הקנים אחר הצהרייםבגינה במקום לחשוב על הישיבה / הארוחה / המשימה הבאה? למה לנהל כל היום רשימות (בראש, במחשב, בנייד)?
בתחילה חשבתי שזה מתבקש ושזה רק עניין של זמן, עד שהבנתי שאפשר גם אחרת.
בשיחות חולין שהיו לי איתך על הילדים, נתת לי את ההרגשה שקודם כל את אוזן קשבת וכתף חמה לאמא של הבית.
חשוב היה לך שאני לא אתפרק ושאתפוס את עצמי בזמן. אז פיניתי זמן בלו"ז הלחוץ
(תודה על השיחה אל תוך הלילה)והגעתי אליך.
שלוש שעות אחרי כבר הרגשתי שחצי מהדרך כבר עברתי. אחרי שמיפיתי מי אני ולאן אני שואפת,
היתה לי מטרה להשיג והדרך נסללה.
אחרי שתי מנות של רמדי בלבד ופחות משלושה שבועות, ה"צ'אקרות" נפתחו....
הכל נדמה רגוע יותר, קצב היום ירדבאופן משמעותי, אפשר לשתות קפה אחרי יום עבודה ולא בתשע בלילה, סידור הבית יחכה עד שהילדים ילכו לישון, לא להפעיל מכונה כל יום, אפשר להנות עם הקנטנים אחר הצהריים... רגוע.....
אז זאת הזדמנות להגיד לך תמרה יקרה תודה רבה! על הדחיפה הקטנה לעזרה מבלי לחטט,
על הסבלנות לחוסר הזמן שלי, על ההכוונה לאורך כל הדרך, הזמינות בשבתות ובחגים ועל כך שאת כל כך (!) מרגיעה את הנפש.
זאת רק ההתחלהאני מאמינה שיש לנו עוד מה לשפר J
 
נשיקות...
 אירית גוטליב